אנצ'לוטי מתאים את המתודות לשחקנים שיש לו, ומקדיש חלק ניכר מעבודתו לטיפוח הקשרים שלו עם השחקנים ושלהם בינם לבין עצמם. הוא מכונה "הלוחש לדיוות" מפני שהוא מקשיב לכוכבים הגדולים ומתחשב בעמדותיהם: "אני מתייחס אליהם כאל אנשים, לא שחקנים", אמר

כתבה שכתבתי על יורגן קלופ והספר שרפאל הונינגשטיין כתב עליו