כמעט כל המחקרים הפסיכולוגיים מראים שספורטאים בעלי מוטיבציה פנימית חזקה נוטים להגיע לרמות הגבוהות יותר של הספורט שלהם. ב-NBA אולי יש, בחלק מהמועדונים, תרבות "מתירנית" שלא דורשת מספיק מהשחקנים בקבוצה. אבל הדרך לתקן זאת היא לא להביא מאמן שיפרק אותם כדי להרכיבם מחדש כיצורים קשוחים ונוקשים יותר. צריך מאמן שידרוש הרבה אבל גם ילווה, ידאג, יתמוך ויאפשר לשחקניו להביע את עצמם.

כולם חושבים שהמינוי של יורגן קלופ לנבחרת גרמניה וזינאדין זידאן לנבחרת צרפת יעשה טוב לנבחרות שלהם אבל ההיסטוריה מראה שלא צריך להיות מאמן מועדונים גדול כדי להצליח בנבחרת. ההפך הוא הנכון

עם הגעתו לברצלונה ביוני 2024, פליק אימץ גישה שונה. למרות פער של ארבעה עשורים בינו לבין חניכיו, הוא בחר להפוך לדמות אבהית. הוא הבין מלאפורטה שלא יקבל חיזוק משמעותי וכי עליו להפיק את המיטב מהקיים, כולל הפצועים. הוא פיתח מערכת יחסים כה קרובה עם גאבי, עד שפליק היה זה שנכח לצדו כשהתעורר מהניתוח. "הוא היה כמו אבא עבורי", סיפר גאבי לאחר שחזר למגרשים בניצחון על סביליה במרץ האחרון. "הוא תמיד האמין בי, ואני מקווה שיישאר כאן שנים רבות".

בקיצור, אתה צריך להתחבר לאדם כדי שיבין מה שאתה רוצה שהוא יבין. בטח ברמה הזו. ובגיל 65, אחרי כמה שנים בחדר הלבשה סופר-תחרותי - זה קשה יותר. בטח כשלסגל נכנסים שחקנים שאנצ'לוטי יכול להיות סבא שלהם. אנצ'לוטי, שהיום יאמן בקלאסיקו האחרון, הבין שהגיע הזמן לפנות את מקומו.

תעשיית התעופה פיתחה תרבות שבה לא מתחרים על בטיחות, אלא אוספים כמות עצומה של מידע על כל טיסה, וחולקים אותו עם המתחרים. זה הפך את הטיסות המסחריות לאמצעי התחבורה הבטוח ביותר

יש פעולות נקודתיות של כמה עמותות נפלאות שמשתמשות בספורט לקידום ערכים, אבל חסרה תובנה מושכלת של מדינת ישראל שתביא להתמודד עם עבריינות ונשירה מבית ספר דרך עמותות ספורט, מגרשי ספורט, מתנ"סים וכו'.

אם אני אומר לשחקן 2 דברים לאימון. אז יש לו במוח שני דברים. אם אני מלמד אותו 10 דברים והוא קולט רק 4, אז אולי אחוזי ההצלחה הם לא אותם אחוזים אבל הוא יבין יותר דברים. אז אני מנסה להעמיס את המוח כדי שהתוצאה תהיה טובה יותר - מבחינת איסוף המידע. זה הרעיון שלי כאימונים. לגרום להם לחשוב יותר מדי ולגרום להם להתאמץ יותר באימון - וככה יהיה קל יותר במשחק".

"מה שמבדיל בין חברות חדשניות למיושנות זו תרבות ניהול", אמר לאמברטין. "חברות מיושנות מסתמכות על היררכיה ברורה ו'מנהלים של קו ייצור'.

ממאמנים מצפים כיום להיות משיחים. או כפי שברני רוניי כותב בספר על היסטוריית המנג'ר The Manager: The Absurd Ascent of the Most Important Man in Football: "הוא הכומר, המשיח, האגוז הקשה, הפטריארך, האישיות הבולטת והברורה ביותר בהיסטוריה בת 100 שנה של הכדורגל - שהן הליך מבולבל בסך הכל".

"אולי בשימוש בשחקנים אני יותר קרוב למוריניו. אבל אם היו לי צ'אבי ואינייסטה, הייתי משחק אחרת לגמרי. בכל העולם ישנה השאלה הגדולה: 'מה, בתור מאמן, אתה עושה - מתאים שיטה לשחקנים או שחקנים לשיטה?'. במדינת ישראל נדיר שאתה יכול להתאים שחקנים לשיטה. אין כאן בנק בלתי נדלה של שחקנים. בתור נקודת פתיחה, אני בנכות מובנית בגלל שאני צריך להשתמש ברוב של שחקנים ישראלים. אין לי בחירה אינסופית בשחקנים כמו מאמנים שאין להם הגבלות על זרים. אין מוצרים על המדף בלי סוף. קשה להשיג בדיוק את מה שאני צר