כמעט כל המחקרים הפסיכולוגיים מראים שספורטאים בעלי מוטיבציה פנימית חזקה נוטים להגיע לרמות הגבוהות יותר של הספורט שלהם. ב-NBA אולי יש, בחלק מהמועדונים, תרבות "מתירנית" שלא דורשת מספיק מהשחקנים בקבוצה. אבל הדרך לתקן זאת היא לא להביא מאמן שיפרק אותם כדי להרכיבם מחדש כיצורים קשוחים ונוקשים יותר. צריך מאמן שידרוש הרבה אבל גם ילווה, ידאג, יתמוך ויאפשר לשחקניו להביע את עצמם.

ארטטה הסביר שהוא הביא את הטייסים לשלושה ימים לאימונים של ארסנל כדי שילמדו וינתחו את תהליך התקשורת שלו ושל הצוות שלו וגם של השחקנים. "הם חשפו בפנינו איך הם חושבים, איך הם פועלים, איך זה מתקשר לפורמולה 1 למשל ואיך אנחנו יכולים להשתפר מהדברים שלהם" סיפר ארטטה.

הכדורגל גם היה בקצב שהוא התקשה להשתלב בו. הוא בקושי תקשר עם חבריו לקבוצה ולא הרגיש מחויבות של המועדון לקדם אותו. אבל כשיש לך מקור מוטיבציה כמו אמא שלא אכלה בשביל שתוכל לשחק כדורגל, הקשיים הם רק מכשולים בדרך להצלחה.

כשהמאמן שלו בתיכונים כינה אותו "הפרשמן הגרוע ביותר שאי פעם אימנתי", הליברטון הפך את הביקורת למוטיבציה. כבוגר בית הספר ציטט את המאמן בתמונה שלו בספר המחזור. הסקאוטים מה-NBA דיווחו על שחקן ש"מקשיב לכל דבר שחבריו לקבוצה אומרים. הנוכחות וההתנהגות שלו תמיד חיוביות ותמיד עם אנרגיה". קבוצות רבות, אחרי שיחות עימו בהכנה לדראפט, התפללו שהוא "ייפול" למקום שלהם בדראפט. זה לא קרה. הוא נבחר בלוטרי על ידי סקרמנטו קינגס במקום ה-12.

מודריץ' וג'וקוביץ' חשפו איך פצעי המלחמה שעברו הפכו אותם לחזקים וקשוחים יותר, מארי ניצל מטבח בילדותו וגם ביילס השתמשה בקשיים שחוותה כדי להצמיח אופי של פלדה

אליפות העונה? כנראה שלא. אבל עובדים נכון. ארסנל, כנראה, לא תזכה באליפות. מנצ'סטר סיטי חזקה מדי. ארסנל צעירה מדי (הקבוצה הכי צעירה בפרמיירליג) ולא מנוסה במירוץ לאליפות. הקבוצה של ארטטה גם לא איכותית מספיק ועמוקה מספיק כדי להתחרות בכמה מסגרות ויש לה שחקני הרכב שלא היו רואים סגל למשחק ביריבות אחרות - בטח לא במנצ'סטר סיטי. הם עומדים בסטנדרטים התנהגותיים אבל הכי טוב שלהם, פשוט לא מספיק טוב. עדיין.

סוגיית התפקיד והמוטיבציה למלא אותו מעסיקה כל מקום עבודה. השאלה הטבעית במקרה זה היא למה אנשים מסוימים מתקשים לגייס את המוטיבציה למלא מטלות מסוימות, בעוד אנשים אחרים מגייסים אותה ללא קושי ניכר

ב־2014, פסיכולוג מאוניברסיטת מיזורי גילה שלא מדובר בעניין אנקדוטלי אלא בתופעה רחבה: ספורטאים נוטים להגיע לשיא בשנה שלפני סיום החוזה שלהם, ואחרי חתימה על חוזה חדש הם דועכים מקצועית. המחקר סקר סטטיסטיקות של אלפי שחקני NBA ושחקני בייסבול ב־MLB על פני שלוש שנים, והראה חד־משמעית ששחקני NBA בעונת החוזה האחרונה שלהם משפרים יכולות, בעיקר התקפיות — אלו שקשורות יותר להעלאת שכר

ברגר מצא שרק האנשים שהיו קצת אחרי המתחרה הבדיוני שלהם הגבירו את קצב ההקלדה באופן משמעותי בסיבוב השני. אלה שהיו קצת לפני היריב הקלידו לאט הרבה יותר, ואלה שהיו בתיקו לא הראו שיפור משמעותי. "אנשים שמרגישים שהם רק קצת מאחורי מישהו עובדים קשה יותר מאחרים", הסביר ברגר. "זה עניין אנושי. הגענו למסקנה שאנשים מתאמצים יותר אם הם רואים שהם יכולים לעקוף מישהו שנמצא קצת לפניהם".