טוטו וולף עשה זאת שוב. הוא טיפח נהג מעולה בצלמו והעניק שיעור נוסף לעולם על מה זו מנהיגות מודרנית

"קשיבות" (מיינדפלונס) היא לא רק ל"שלומות" (וולנס). היא כלי להגברת היכולות המנטליות שלך כשהכל דפוק וכאוטי מסביבך. זה נשמע כמו משהו ששחקנים במועדון כמו ברצלונה צריכים כדי להתמודד עם הדפיקות והכאוטיות סביבם. זה גם משהו ששחקני ריאל מדריד צריכים אבל בשביל זה צריך מאמן כמו האנזי פליק. וז'וזה מוריניו אינו האנזי פליק

היפנים מתייחסים לטורנירים כאל שדות ניסוי, ומתנסים במערכים שונים תוך שמירה על זהותם הטקטית. הנבחרת של המאמן האג'ימה מוריאסו החליפה בין שיטות של 3-4-2-1, 4-2-3-1 ווריאציות הגנתיות בהתאם ליריבה שניצבה מולה. ההסתגלות הזו משקפת קיבולת קוגניטיבית עמוקה יותר: השחקנים מתאימים את הגישה שלהם בזמן אמת, בין אם הם מתמודדים מול לחץ גבוה או בלוק הגנתי נמוך.

הציפיות בארסנל, לאור ההיסטוריה הלא מחמיאה של המועדון, הן כמו משקולות על הכתפיים של השחקנים. כל הצלחה מוקדמת בליגה מוסיפה לציפיות וכל עונה שמסתיימת ללא תואר האליפות מוסיפה ללחץ. פיזיולוגית, הלחץ גורם להזרמה של הורמונים מעוררי חרדות למוח, מקשה את השרירים, פוגע בביצועים ומוביל לתצוגות נפל.

חמלה היא קודם כל חמלה עצמית, כלומר הכרה בכוונות ובמאמץ וסלחנות כלפי כישלונות (להבדיל מרחמים עצמיים, שבליבתם מצויה תחושת קורבנות). זה הדבר הנכון לעשות, מדעית

טוטו וולף הפך את קבוצת הפורמולה 1 של מרצדס לבלתי מנוצחת והוא עשה את זה, בין השאר, בזכות הידע שלו באמפתיה ולא בהנדסת מכונות