אם היו מבקשים ממני "המלצת מנייה בטוח" - כלומר איזה מועדון יהיה משמעותי יותר בעתיד: מנצ'סטר יונייטד או אסטון וילה, הייתי שם את הכסף שלי על וילה. בכל זאת, הקבוצה של המלך הבא

באטיות אך ביסודיות, נוף האימון השתנה לחלוטין בעשור האחרון. עד לא מזמן, ארסן ונגר, קלופ, קרלו אנצ'לוטי וזינדין זידאן אימנו כולם בדרגים הגבוהים של אירופה. בזה אחר זה הם עזבו: ונגר וקלופ עברו לתפקידים ניהוליים, אנצ'לוטי מאמן את נבחרת ברזיל וזידאן בונה על החלפת דידייה דשאן בנבחרת צרפת אחרי המונדיאל.

בקיצור, עבור ההנהלה של מנצ'סטר יונייטד יש הרבה החלטות לעשות - ובדרך כלל בשלב הזה העניינים מסתבכים, ובכל מיני גזרות - כי מלבד השפל המקצועי שמנצ'סטר יונייטד נמצאת בו, הקבוצה נמצאת גם בשפל תדמיתי. כשהתפרסמה "ליגת הכסף" של דלויט החודש, כולם ראו את הנפילה של יונייטד. הקבוצה ירדה למקום השמיני - מיקום שפל של כל הזמנים עבור קבוצה, שלאורך כמעט שלושת העשורים של הטבלה של דלויט, כמעט תמיד היתה בשלושת המקומות הראשונים.

הוא צעיר והגיע לאנפילד רעב לתארים. בזכות המהירות והתנועה האינטלגנטית הוא שינה לחלוטין את הדינמיקה בהתקפה של ליברפול, הכניס רעיונות חדשים ל"ספר התרגילים" של הקבוצה ונתן ליריבות דברים שונים לחשוב עליהם. מאז שז'וטה נפצע בתחילת דצמבר, ליברפול ניצחה רק בשניים משמונת משחקי הליגה שלה ולא כבשה בארבעה מהם. הקבוצה איבדה את אלמנט ההפתעה ואת המקום הראשון.

במשך יותר מ־40 שנה טוני קאר אימן דורות של כדורגלנים באקדמיה של ווסטהאם, הצמיח כוכבי ענק מג'ון טרי עד דקלן רייס, ושינה את האופן שבו האנגלים משחקים ומאמנים. בריאיון בלעדי למוסף כלכליסט הוא מסביר למה כדי לגדל מצטיינים, או סתם בני אדם עם אופי טוב, לא צריך צעקות - וכן צריך להכריח אותם לנקות