ספורטאים מקצוענים נולדים רק בספורט העממי. החלטת משרד הספורט לחלק כספים לפי הישגים היא בדיוק כאילו משרד התחבורה היה משקיע הון בהקמת קבוצת פורמולה 1 במקום בתחבורה ציבורית

אין בספורט הנורבגי ציונים, דירוגים או טבלאות עד גיל 13. תוצאות אסורות לפרסום באינטרנט. עד גיל 13 התחרויות הן בעיקר נגד חברים או בקהילות הסמוכות זו לזו. כמו כן, מנהלי מועדוני הספורט מעודדים שהילדים ישתתפו במספר ענפים עד גיל 16. בגיל 16 הנער הילד מחליט באיזה ענף הוא מעוניין להתמחות. המאמנים בדרך כלל הם מתנדבים והם עובדים על תשתיות שמומנו ומתוחזקות ביותר ממיליארד יורו ממשלתיים בשנה. רוב מתקנים הספורט העירוניים וממשלתיים במדינה נבנו למען פעילות ילדים ונוער.

פרופ' לידור: "אולי. אנחנו כחברה חיים מתוך הנחה שבשביל להצליח צריך לקרוע את התחת, אבל זה נכון ל-70%-80% מהאוכלוסייה, לא לכולם .אני זוכר שבדקתי בנבחרת ישראל בשחייה האגדית משנות האלפיים. מיקי חליקה היה שחיין על שהתאמן כמו סוס עבודה. איתן אורבך היה שחיין לא פחות טוב ממנו ובכלל לא היה מגיע לאימונים".

ההשפעות הנוירולוגיות של האזנה למוזיקה נחקרות כבר כמה שנים. בחודש שעבר התחום הזה קיבל כיוון מחקר חברתי, כשחוקרים מאוניברסיטת בר־אילן ומאוניברסיטת שיקגו פרסמו בכתב העת "אמריקן סייקולוג'יסט" מאמר שבחן מה קורה לאנשים כשהם מנגנים יחד: מתברר שבמוחם מופעלים 12 אזורים חשובים ובהם מעגלי האמפתיה ואזורי השפה והתבניות, ובמקביל מוגברת הפרשת האוקסיטוצין ("הורמון האהבה") והדופמין (הקשור במוטיבציה ובגמול), ומופחתת הפרשת הקורטיזול (שמזוהה עם לחץ ומתח). התוצאה היא כלי חזק שמחבר בין אנשים, מקדם

נכון לסוף 2018, בישראל יש כמעט 8.8 מיליון תושבים. מספר העוסקים בספורט הישגי ייצוגי נע בין 1,000 ל־2,000 איש בשנה. מספר העוסקים בספורט הישגי הוא 10,000. מספר העוסקים בספורט תחרותי הוא 100 אלף (כ־1.1% מהאוכלוסייה) ומספר האנשים שעוסקים בספורט עממי ופעילות גופנית הוא 600 אלף איש. מדובר ב־6.8% מהאוכלוסייה. מספר מועדוני הספורט בישראל הוא 2,500. התשלום הממוצע לפעילות ספורטיבית נע בין 180 שקל בחודש ל־600 שקל בחודש. כשני שלישים מהספורטאים הם מענפי הכדורסל והכדורגל.

הבעיה המרכזית של הספורט בישראלי היא מחסור שעות אימון בשורשי הספורט. את הבעיה הזו מחריפה שרת הספורט עם תקנה חדשה שמכריחה איגודים לשמור שבת

הגישות השונות משתקפות בתקציבים. במדינות אירופה רוב התקצוב הציבורי מופנה לאגודות ולמועדונים המקומיים, ולא לאיגודים הארציים. באוסטריה 90% מתקציבי הספורט מגיעים למועדונים ורק 10% לאיגודי הספורט. בגרמניה היחס הוא 65%‑35% לטובת האיגודים. ובישראל? 70%–75% מהכסף מועברים לאיגודים, ולא תמיד הם מחלחלים למטה.