קרוב לשני עשורים בכדורגל העולמי יודעים ששכר הוא אינדיקטור הרבה יותר מדויק לביצועי הקבוצה בליגה מאשר סכום העברות ששולמו. לפי המחקר של פרופ' סטפן שימאנסקי והעיתונאי סיימון קופר, מחקר שהוצג בספר Soccernomics, הקורלציה בין שכר למיקום בליגה היא 92%. כלומר, בשני העשורים שנבדקו בליגות הכדורגל באירופה, ביותר מ-90% מהמקרים הקבוצה עם תקציב השכר הגבוה ביותר מסיימת במקום הראשון או השני והטבלה כולה מסתדרת, באופן כללי כמובן, לפי תקציב השכר.

כמובן שזה תלוי גם באיך מאמן משתמש בסגל שלו וכמה מועדון משקיע בעצמו בבריאות השחקנים, אבל בסופו של דבר אנשים מגיעים למשחקי כדורגל כדי לראות את הכדורגלנים הכי טובים שיש לקבוצה שלהם להציע. ואם, בגלל פציעה או בגלל רוטציה, השחקנים הכי טובים לא יופיעו בשיעור ניכר של המשחקים, הכדורגל עצמו יפגע. ושוב, אין פתרון מדעי, רפואי, מקצועי, לכך שיש הרבה יותר מדי משחקים.

אלא שבסוף העשור הקודם גם אופ"א התחילה להטיל רגולציה על כלכלת הכדורגל האירופי. טייקונים מכל העולם – מרוסיה, ארצות הברית, נסיכויות המפרץ והמזרח הרחוק – החלו לרכוש מועדוני פאר ולהשקיע בהם סכומי עתק שהפכו אותם למפלצות שקשה מאוד להתחרות בהן. אופ"א הגיבה ב־2009 עם גישה של "משחק הוגן כלכלי" (fair play), שלפיה קבוצה לא יכולה להוציא על רכש יותר ממה שהיא מכניסה.

ספרים מומלצים על ידי אוריאל דסקל