כמובן שזה תלוי גם באיך מאמן משתמש בסגל שלו וכמה מועדון משקיע בעצמו בבריאות השחקנים, אבל בסופו של דבר אנשים מגיעים למשחקי כדורגל כדי לראות את הכדורגלנים הכי טובים שיש לקבוצה שלהם להציע. ואם, בגלל פציעה או בגלל רוטציה, השחקנים הכי טובים לא יופיעו בשיעור ניכר של המשחקים, הכדורגל עצמו יפגע. ושוב, אין פתרון מדעי, רפואי, מקצועי, לכך שיש הרבה יותר מדי משחקים.

אלא שבסוף העשור הקודם גם אופ"א התחילה להטיל רגולציה על כלכלת הכדורגל האירופי. טייקונים מכל העולם – מרוסיה, ארצות הברית, נסיכויות המפרץ והמזרח הרחוק – החלו לרכוש מועדוני פאר ולהשקיע בהם סכומי עתק שהפכו אותם למפלצות שקשה מאוד להתחרות בהן. אופ"א הגיבה ב־2009 עם גישה של "משחק הוגן כלכלי" (fair play), שלפיה קבוצה לא יכולה להוציא על רכש יותר ממה שהיא מכניסה.

בגרמניה הצפייה המשותפת במשחקי הנבחרת צברה תאוצה והפכה לתופעה תרבותית וכלכלית. הגרמנים כל כך מבסוטים לראות משחקים ביחד שקצת פחות אכפת להם מהניצחון | אוריאל דסקל, ברלין

ספרים מומלצים על ידי אוריאל דסקל

ממאמנים מצפים כיום להיות משיחים. או כפי שברני רוניי כותב בספר על היסטוריית המנג'ר The Manager: The Absurd Ascent of the Most Important Man in Football: "הוא הכומר, המשיח, האגוז הקשה, הפטריארך, האישיות הבולטת והברורה ביותר בהיסטוריה בת 100 שנה של הכדורגל - שהן הליך מבולבל בסך הכל".