ההצלחות של מנצ'סטר סיטי על המגרש הגיעו בזכות ההשקעה החכמה של הכספים המלוכלכים של אבו דאבי

אם אנחנו מאמינים ב"תיאוריית ה-O" - שלפיה גוף חזק רק כמו החולייה החלשה ביותר שלו - אז כש-40% משחקני השדה שלך הם השחקנים היחידים במגרש שלא עומדים בקצב של המשחק, רוב הסיכויים הם שתפסיד (במיוחד כש-100% מהם בקישור ובהגנה). אין מה לעשות. זה אנליטי. זו המתמטיקה. אלו המספרים. מספרים שיש להתאחדות לכדורגל.

כמובן שזה תלוי גם באיך מאמן משתמש בסגל שלו וכמה מועדון משקיע בעצמו בבריאות השחקנים, אבל בסופו של דבר אנשים מגיעים למשחקי כדורגל כדי לראות את הכדורגלנים הכי טובים שיש לקבוצה שלהם להציע. ואם, בגלל פציעה או בגלל רוטציה, השחקנים הכי טובים לא יופיעו בשיעור ניכר של המשחקים, הכדורגל עצמו יפגע. ושוב, אין פתרון מדעי, רפואי, מקצועי, לכך שיש הרבה יותר מדי משחקים.

"למרות הקצב על המגרש, הדרישות מחוץ למגרש דווקא לא דורשות מהירות על חשבון דברים אחרים. הגישה היא 'תעשה את העבודה שלך, עשה אותה טוב ואז לך הביתה'. זו עבודה סיזיפית אבל יש מקום רב לחשיבה עצמאית."

אני בספק גדול אם העיתונאים הבלגים ישלחו מכתב תודה למנהלי טדי ולברקת. בעיות בוויי.פיי, מסע כומתה מאזור העיתונאים לתא העיתונאים וכרטיסים שנמכרו לאוהדים לתא העיתונאים - קיבלו את פניהם של הכתבים הבלגים והישראלים. גם היציע עצמו רחוק מהדשא בצורה קיצונית - בקושי מזהים בין שרן ייני לאוראל דגני. מזל שמרוואן פליאני הגיע עם האפרו שלו - לפחות היה נ"צ לקישור.