אדוני אלי אוחנה לא הבאת את הנבחרת שלנו לטורניר גדול - ואולי כבשת את השער הגדול בתולדות הנבחרת שאינו במונדיאל או יורו כמובן - אבל תרומתו לשיח היא מונולוג בפרסומת לשמפו... אז למה שלא יספר איך זה מרגיש לכבוש שער שלא אומר כלום בסופו של דבר?

אם אנחנו מאמינים ב"תיאוריית ה-O" - שלפיה גוף חזק רק כמו החולייה החלשה ביותר שלו - אז כש-40% משחקני השדה שלך הם השחקנים היחידים במגרש שלא עומדים בקצב של המשחק, רוב הסיכויים הם שתפסיד (במיוחד כש-100% מהם בקישור ובהגנה). אין מה לעשות. זה אנליטי. זו המתמטיקה. אלו המספרים. מספרים שיש להתאחדות לכדורגל.

זה לא שהאירים היו מעולים או משהו כזה. נבחרת אירלנד היא בינונית במיטבה אבל המנטליות והחוסן של הכדורגלן בנבחרת ישראל הם של חובבנים כשהם שמים את המדים הכחולים-לבנים.

עד לא מזמן האסכולה שהובילה את הכדורגל הישראלי היתה "השפיץ של הנעל". מאמני נבחרות דיברו על כך שכל הנתונים והדאטה מהמשחק הם דברים לא נחוצים ל"כדורגלן הישראלי", בטלוויזיה דיברו על "חזיות" של שחקנים כ"צ'יפים שמיפים" ומאמנים שנתפסו כאנשים רציניים דיברו על GPS כאילו זה אויב של הכדורגל. הזלזול בדאטה, בניתוח מתקדם, באנליסטים היה טבוע עמוק בתוך הכדורגל הישראלי.

קבלת החלטות נכונות זה האקס-פקטור של ספורטאים - וגם של מנהיגים עסקיים ופוליטיים. ועדיין, לקבל החלטה נכונה זה משהו שקשה לעשות כשיש את כל האינפורמציה, וזה כמעט בלתי אפשרי עם מיסאינפורמציה

"אולי בשימוש בשחקנים אני יותר קרוב למוריניו. אבל אם היו לי צ'אבי ואינייסטה, הייתי משחק אחרת לגמרי. בכל העולם ישנה השאלה הגדולה: 'מה, בתור מאמן, אתה עושה - מתאים שיטה לשחקנים או שחקנים לשיטה?'. במדינת ישראל נדיר שאתה יכול להתאים שחקנים לשיטה. אין כאן בנק בלתי נדלה של שחקנים. בתור נקודת פתיחה, אני בנכות מובנית בגלל שאני צריך להשתמש ברוב של שחקנים ישראלים. אין לי בחירה אינסופית בשחקנים כמו מאמנים שאין להם הגבלות על זרים. אין מוצרים על המדף בלי סוף. קשה להשיג בדיוק את מה שאני צר