למרות האנטישמיות שבה נתקל ואווירת התעמולה, באלטר תיאר מאוחר יותר את היותו חלק מאולימפיאדת 1936 כ"גולת הכותרת" וההישג המגדיר של חייו כספורטאי. הוא הגן על החלטתו לנסוע, באומרו שעבור ספורטאי, זכייתו במדליית זהב אולימפית זה מה שאנשים תמיד יזכרו. הוא לא חזר לארה"ב איש עשיר יותר או מוכר יותר - אבל גאה יותר ביהדותו ובהישגו הנדיר.

לפי הסיפורים - קשה לדעת את הפרטים המלאים - במחנה נפגש שוייר עם חלוץ שהכיר מהליגה האוסטרית, אלפרד פריץ דינמן - בנו של החזן הראשי של בית הכנסת שְמַלְצְהוֹף (Schmalzhof) בווינה, שכיכב במדי ראפיד המקומית ואף שיחק שלוש פעמים בנבחרת האוסטרית (וכבש פעמיים) לפני שפרש ועבד במפעל נייר.

סביר להניח שרוסיה של פוטין לא הייתה תוקפת את אוקראינה בלי הלגיטימציה הבינלאומית שאולימפיאדת החורף ב-2014 ומונדיאל 2018 העניקו לה. קטאר של החמאס לא הייתה מתנהלת כפי שהיא מתנהלת אם לא הייתה מצליחה לארח את העולם כולו - כולל ישראלים - באירועי הספורט, כולל מונדיאל 2022. אם יותר ספורטאים היו תופסים עמדה עקרונית ומוסרית נגד אירועי הספורט האלה, כמו דויטש - אולי היינו במקום אחר, כאנושות וכמדינה. וגם את זה צריך לזכור ביום השואה של שנת 2025.

הסיפור הלא מסופר של התרבות היהודית המפוארת שהובילה את מהפכת הכדורגל באירופה - ונעלמה תחת מגפי הפאשיזם והנאציזם מאוד קשה, עד בלתי אפשרי, לתאר את האימפריה האוסטרו-הונגרית בלי ההשפעה היהודית האדירה שחדרה לכל תחום ותחום בעידן הזהב של מרכז אירופה במאה ה-19 ובמאה ה-20. בעקבות רפורמות ליברליות שהנהיגו הממשלות האוסטרו-הונגריות, המוני יהודים עזבו את מזרח אירופה והגיעו לערי הקיסרות הגדולות בחיפוש אחר עבודה. עם השנים, היהודים הפכו לחלק מהותי ומשפיע בתהליך הפיכתה של וינה למרכז עולמי של פ

הסיבה העיקרית להתפתחות תרבות המחקר והלימוד היא שבגולה התרבות היהודית היתה חייבת להתמקד במחקר ולימוד. אחרי חורבן הבית השני היהודים פוזרו ברחבי המזרח התיכון, אפריקה ואירופה. קהילות החדשות נוצרו סביב הפולחן הדתי, שהתבסס על קריאה בתנ"ך. וכדי להישאר ביחד כקהילות, היהודים גילו שהם צריכים ללמוד עברית, למרות שזו לא היתה רלבנטית לחיי היום-יום שלהם. וכך, בניגוד לחוואים ולעובדים מסביבם, היהודים לא היו אנלפבתים ואף דברו וכתבו במספר שפות (את השפה המקומית, עברית ויידיש או לדינו)