קבוצות משחקות בליגה שלהן בסופי השבוע, משחקות באמצע השבוע בתחרויות של אופ"א ואז שוב יש משחקי סופ"ש מקומיים, ואז עוד משחקים של אופ"א באמצע השבוע או שיש Englische Woche (שבוע אנגלי בגרמנית: כלומר משחק בסופ"ש, משחק גביע או משחק ליגה באמצע השבוע ואז משחק סופ"ש נוסף). וככה זה מהפגרה הבינלאומית בספטמבר-אוקטובר ועד לפגרה הבינלאומית בנובמבר. ואז מתחיל החורף ובמקומות כמו אנגליה העומס רק מתגבר.

אולם, אחרי כמעט שנתיים בוואלה, הבנתי טוב יותר איך קוטעים את החמצן של עיתונות הספורט. וזה לא דרך הכתבות והוראות של "הגופים המשדרים" לכתבים ולשדרים שמביאים את חווית הספורט הישראלי למרקעים של הצופים. אין הוראות מפורשות, כמובן, צריך את ההצגה. אבל כן יש גניזת מאמרים, עיכוב פרסומים והחלטות משונות שלא קשורות בשום צורה לעיתונות.

מאז תעשיית הכדורגל כולה - שהלחם והחמאה שלה הם הליגות המקומיות - מבוססת על משחקים בימי שבתון (שבת או ראשון). זה נכון באנגליה, זה נכון באיטליה, זה נכון בארגנטינה וזה נכון בישראל.

לא רק עסקני הספורט אובססיביים לכמות העבודה או "תפוקה", על חשבון איכות הביצוע: חוטאים בכך גם "אנשי כדורגל" אמיתיים — מנהלים ספורטיביים, מאמנים ואנשי תקשורת. כך, למשל, כשקבוצה קטנה מנצחת קבוצה גדולה, אחד הנתונים המוזכרים ביותר הוא הקילומטראז' שרצו השחקנים.

מחקר חדש בפסיכולוגיה של הכלכלה, שערכו חוקרים מ"הלשכה הלאומית למחקר כלכלי" (NBER) — מכון מחקר ללא מטרת רווח, הגדול והיוקרתי מסוגו בארצות הברית — מעלה שהעוני מייצר מעגל קסמים פסיכולוגי, ששואב את האדם העני עמוק יותר ויותר.