דה ז'ה וו במנצ'סטר יונייטד. המאמן שהצליח כמאמן מחליף התגלה כמאמן ראשי לא טוב מספיק ויוחלף בקרוב על ידי מאמן זמני, שיפרח בגלל הציפיות הנמוכות, ואז יקבל חוזה לטווח הארוך, ואז יתגלה כמאמן ראשי לא טוב מספיק למנצ'סטר יונייטד. זה לא יגמר עד שלא יצילו את מנצ'סטר יונייטד מהבעלים המיליארדרים האכזריים

ריסט תרבותי עושים בעוד דרכים אבל הדרך העיקרית היא שינוי בני האדם שייצרו תרבות מסוימת. ומן הסתם, אם אין שינוי פרסונלי בנבחרת או בקבוצה, אז קצת קשה עד בלתי אפשרי לעשות "ריסט" תרבותי.

והכל, בסופו של דבר, חוזר לאותה התפרצות של המאמן בחדר ההלבשה בנוטינגהאם. אפשר למתוח ביקורת על סגנון הכדורגל של הקבוצה, אפשר למתוח ביקורת על שפת הגוף שלו, ואפשר גם להכתיר את האלופה החדשה כאלופה הכי גרועה בשנים האחרונות. אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מארטטה: הוא לקח מועדון רקוב ואולי אפילו רעיל, שינה בו את התרבות ב-180 מעלות, ועכשיו כולם שם עומדים בפאקינג סטנדרטים.

ספק אם פורטלנד טריילבלייזרס היו קיימים בלי יהודים. כן, אבדיה הוא כרגע היהודי השני הכי חשוב בהיסטוריה של פורטלנד. לארי ויינברג, טייקון נדל"ן מקליפורניה, הוא אחד משלושה יהודים שהקימו את הטריילבלייזרס בשנת 1970 והוא היה זה שנשאר כבעלים מספיק זמן כדי להוביל אותה לאליפות הראשונה בהיסטוריה שלה.

לאביו של ארנה קוראים ארנד סלוט (שזה שמו של ארנה - סיפור ארוך, עזבו) וגם לו היתה תשוקה כבירה למשחק. הוא היה השחקן הכי טוב בהיסטוריה של הכפר (עד הגעתנו של ארנה) וגם המאמן הכי טוב בהיסטוריה של המועדון. ארנה הצעיר היה יושב לידו בספסל וצופה בהתנהלות שלו בזמן משחקים. הוא היה מקשיב לאביו מדבר על המשחק וחושב על המשחק וככה נחשף, לראשונה, לתפקיד המאמן. תפקיד שמאז שהוא היה ילד רצה לעשות. רצה להיות כמו אבא. הצליח לו.

תוכנית השקעה תרבותית ממשלתית הובילה לשינוי מהותי גם באיסלנד. בשנות התשעים סבלו באיסלנד ממכת "נוער משועמם" שהיה אלים, צריך הרבה אלכוהול ועשה הרבה סמים. אחרי שעשו באיסלנד את "המחקר האינטנסיבי והמקיף ביותר על רמות הלחץ בחיי בני נוער" גילו שבני הנוער אוהבים מאוד מוזיקה, קולנוע וספורט והחליטו להשקיע מאות מיליוני קרונות במורים למוזיקה, מורים לקולנוע ומאמני כדורגל. נבנו מגרשי כדורגל רבים וגם הושקע כסף ציבורי רב בבניית "מרתפי מוזיקה" ורכישת כלי מוזיקה למתנ"סים ובתי ספר.

דאליו בדק שמונה גורמים: עושר וכוח כלכלי, חינוך, תחרותיות, חדשנות וטכנולוגיה, תוצר, הנתח של המדינה במסחר העולמי, כוח צבאי, מרכזים פיננסים, עתודות מזומנים ומצב המטבע המקומי ואז שרטט גרפים שמלמדים על הפעולות, ההשקעות וההתנהגויות שמאפיינות

לפי כמה מחקרים שונים, כל קבוצה זקוקה ללפחות ארבעה "אדריכלי תרבות" - דמויות חזקות, לוחמים, מנהיגים, שיהיו חלק מהדנ"א של המועדון ויחדירו את ערכי הקבוצה לשאר השחקנים ולמשחקים, כשעיקר העבודה המשמעותית שלהם מתרחשת בכלל מחוץ למגרש

חמלה היא קודם כל חמלה עצמית, כלומר הכרה בכוונות ובמאמץ וסלחנות כלפי כישלונות (להבדיל מרחמים עצמיים, שבליבתם מצויה תחושת קורבנות). זה הדבר הנכון לעשות, מדעית

כשנשאל על האפשרות שינהל מאבק משפטי, מסי היה נחרץ: "בחיים לא אגרור את ברצלונה לבית משפט. זה מועדון שאני אוהב". הוא קיווה, כנראה, שברתומאו יגלה גם הוא אהבה למועדון, ויתפטר אחרי ש"הצליח" להשאיר את מסי, כך שלא יהיה רשום כנשיא שמסי עזב בגללו. הרי גם בלי הכתם הספציפי הזה על שמו, ברתומאו לא יוכל להישאר במועדון למשך זמן. הוא חייב לעזוב — גם בגלל הניהול הקטסטרופלי שלו, אבל גם בגלל טענות על התנהלות מושחתת.

מבין כל המאמנים שחופשיים להצטרף לארסנל כמאמן ראשי, ארטטה הכי מותאם למועדון מבחינה תרבותית ומקצועית. הוא יודע איך המועדון רוצה לשחק, הוא יודע מה האוהדים רוצים, הוא מכיר חלק גדול מהאנשים בצוותים המקצועיים של הקבוצה הבוגרת ושל האקדמיה. והפילוסופיה שלו ברורה ביותר מגיל צעיר.

"מה שמבדיל בין חברות חדשניות למיושנות זו תרבות ניהול", אמר לאמברטין. "חברות מיושנות מסתמכות על היררכיה ברורה ו'מנהלים של קו ייצור'.

"אנחנו בעיצומה של מהפכה. תקופה מאוד מרגשת" אומר כריסטוף בירמן, הסופר הגרמני שבספרו Football Hackers הוא מביא את סיפורם של המהפכנים. מהפכני הדאטה. אנליסטים, סקאוטים, מנהלי קבוצות, מנכ"לים ובעלי קבוצות שהופכים את הכדורגל לעשייה הרבה יותר חכמה.

זו בעצם שאלה גלובלית - איך שופטים הצלחה ואיכות של מחלקת נוער? כאמור, זה לא לא משהו שאפשר לשפוט לפי מספר בוגרי מחלקת הנוער בקבוצה .

הבעיות של מוריניו מחריפות בעיקר בעונתו השלישית במועדון. מה זו ה"עונה השלישית" של מוריניו? עונה בה המאמן שמכין בדרך כלל את שחקניו בצורה נדירה לקרב, מאבד את חדר ההלבשה, מסתכסך עם ההנהלה והמועדון ועוזב בטריקת דלת - לעתים גם באמצע העונה - לא לפני שהוא מבטיח לעצמו פיצויים נאים מהפיטורים.

"צריך הרבה יותר שיעורי ספורט בבית ספר ושיהיו מגוונים, שילדים ייחשפו ליותר ענפים. מורה שמגיע לרמה של 'קחו כדור ושחקו' לא צריך להיות שם. ואם אפשר לשלב את הלימודים עם אגודות הספורט והספורט המקצועני, נגיד כמו שעושים בארה"ב, זה אידיאלי".