דה ז'ה וו במנצ'סטר יונייטד. המאמן שהצליח כמאמן מחליף התגלה כמאמן ראשי לא טוב מספיק ויוחלף בקרוב על ידי מאמן זמני, שיפרח בגלל הציפיות הנמוכות, ואז יקבל חוזה לטווח הארוך, ואז יתגלה כמאמן ראשי לא טוב מספיק למנצ'סטר יונייטד. זה לא יגמר עד שלא יצילו את מנצ'סטר יונייטד מהבעלים המיליארדרים האכזריים

והכל, בסופו של דבר, חוזר לאותה התפרצות של המאמן בחדר ההלבשה בנוטינגהאם. אפשר למתוח ביקורת על סגנון הכדורגל של הקבוצה, אפשר למתוח ביקורת על שפת הגוף שלו, ואפשר גם להכתיר את האלופה החדשה כאלופה הכי גרועה בשנים האחרונות. אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מארטטה: הוא לקח מועדון רקוב ואולי אפילו רעיל, שינה בו את התרבות ב-180 מעלות, ועכשיו כולם שם עומדים בפאקינג סטנדרטים.

ארסנל של ארטטה הפכה את הכוח והעוצמות שלה לנשק מרכזי שלה בסיוע ניתוח וסקאוטינג ברמה אחרת עם יכולת לדייק את החולשות של היריבה ואיך לנצל אותם. הנוכחות האווירית של ארסנל לצד התנועה שלהם ברחבה - אלו אלמנטים שגורמים לפאניקה בקרב היריבות בכל מצב נייח.

ארטטה הסביר שהוא הביא את הטייסים לשלושה ימים לאימונים של ארסנל כדי שילמדו וינתחו את תהליך התקשורת שלו ושל הצוות שלו וגם של השחקנים. "הם חשפו בפנינו איך הם חושבים, איך הם פועלים, איך זה מתקשר לפורמולה 1 למשל ואיך אנחנו יכולים להשתפר מהדברים שלהם" סיפר ארטטה.

לאביו של ארנה קוראים ארנד סלוט (שזה שמו של ארנה - סיפור ארוך, עזבו) וגם לו היתה תשוקה כבירה למשחק. הוא היה השחקן הכי טוב בהיסטוריה של הכפר (עד הגעתנו של ארנה) וגם המאמן הכי טוב בהיסטוריה של המועדון. ארנה הצעיר היה יושב לידו בספסל וצופה בהתנהלות שלו בזמן משחקים. הוא היה מקשיב לאביו מדבר על המשחק וחושב על המשחק וככה נחשף, לראשונה, לתפקיד המאמן. תפקיד שמאז שהוא היה ילד רצה לעשות. רצה להיות כמו אבא. הצליח לו.

דאליו בדק שמונה גורמים: עושר וכוח כלכלי, חינוך, תחרותיות, חדשנות וטכנולוגיה, תוצר, הנתח של המדינה במסחר העולמי, כוח צבאי, מרכזים פיננסים, עתודות מזומנים ומצב המטבע המקומי ואז שרטט גרפים שמלמדים על הפעולות, ההשקעות וההתנהגויות שמאפיינות

לפי כמה מחקרים שונים, כל קבוצה זקוקה ללפחות ארבעה "אדריכלי תרבות" - דמויות חזקות, לוחמים, מנהיגים, שיהיו חלק מהדנ"א של המועדון ויחדירו את ערכי הקבוצה לשאר השחקנים ולמשחקים, כשעיקר העבודה המשמעותית שלהם מתרחשת בכלל מחוץ למגרש

חמלה היא קודם כל חמלה עצמית, כלומר הכרה בכוונות ובמאמץ וסלחנות כלפי כישלונות (להבדיל מרחמים עצמיים, שבליבתם מצויה תחושת קורבנות). זה הדבר הנכון לעשות, מדעית

מבין כל המאמנים שחופשיים להצטרף לארסנל כמאמן ראשי, ארטטה הכי מותאם למועדון מבחינה תרבותית ומקצועית. הוא יודע איך המועדון רוצה לשחק, הוא יודע מה האוהדים רוצים, הוא מכיר חלק גדול מהאנשים בצוותים המקצועיים של הקבוצה הבוגרת ושל האקדמיה. והפילוסופיה שלו ברורה ביותר מגיל צעיר.

"מה שמבדיל בין חברות חדשניות למיושנות זו תרבות ניהול", אמר לאמברטין. "חברות מיושנות מסתמכות על היררכיה ברורה ו'מנהלים של קו ייצור'.

דו"ח מיוחד מגלה מגלה שבשנות השבעים עשרות כדורגלנים צעירים היו קורבנות של מי שהיה הסקאוט הראשי של מועדון צ'לסי, אדי הית'. השאפתנות הטבעית של הילדים, התשתיות האנושיות שלא תמיד איתנות והרגולציה שמאוד מקלה על אנשים שרוצים לעבוד עם ילדים ונערים בספורט, הם שילוב שיכול להיות קטלני והרסני

זו בעצם שאלה גלובלית - איך שופטים הצלחה ואיכות של מחלקת נוער? כאמור, זה לא לא משהו שאפשר לשפוט לפי מספר בוגרי מחלקת הנוער בקבוצה .

הבעיות של מוריניו מחריפות בעיקר בעונתו השלישית במועדון. מה זו ה"עונה השלישית" של מוריניו? עונה בה המאמן שמכין בדרך כלל את שחקניו בצורה נדירה לקרב, מאבד את חדר ההלבשה, מסתכסך עם ההנהלה והמועדון ועוזב בטריקת דלת - לעתים גם באמצע העונה - לא לפני שהוא מבטיח לעצמו פיצויים נאים מהפיטורים.

אז ייתכן מאוד שהוא צודק בחלק מהתלונות שלו. אין במועדון מנהל ספורטיבי שיודע לעבוד על רכישת שחקנים מתאימים במהלך החודשים בהם המאמן צריך להתמקד במשחק הבא, ואין קו מחשבה ברור ברכישות. ובכל זאת, מוריניו בעצמו אחראי על בניית הסגל הזה וקשה להתלונן על כך שלא הושקעו בסגל הקיים כספים גדולים.