יש פעולות נקודתיות של כמה עמותות נפלאות שמשתמשות בספורט לקידום ערכים, אבל חסרה תובנה מושכלת של מדינת ישראל שתביא להתמודד עם עבריינות ונשירה מבית ספר דרך עמותות ספורט, מגרשי ספורט, מתנ"סים וכו'.

ההשפעות הנוירולוגיות של האזנה למוזיקה נחקרות כבר כמה שנים. בחודש שעבר התחום הזה קיבל כיוון מחקר חברתי, כשחוקרים מאוניברסיטת בר־אילן ומאוניברסיטת שיקגו פרסמו בכתב העת "אמריקן סייקולוג'יסט" מאמר שבחן מה קורה לאנשים כשהם מנגנים יחד: מתברר שבמוחם מופעלים 12 אזורים חשובים ובהם מעגלי האמפתיה ואזורי השפה והתבניות, ובמקביל מוגברת הפרשת האוקסיטוצין ("הורמון האהבה") והדופמין (הקשור במוטיבציה ובגמול), ומופחתת הפרשת הקורטיזול (שמזוהה עם לחץ ומתח). התוצאה היא כלי חזק שמחבר בין אנשים, מקדם

"באיסלנד אין מספיק כסף בכדורגל. הקבוצות אינן מקצועניות, הן חצי מקצועניות. ולכן כששחקן טוב מגיע לגיל מסוים, כדאי לו לעזוב, ולהמשיך את ההתפתחות בחו"ל. הוא לומד להיות חזק מנטלית ומגוון יותר מבחינת הכדורגל שלו. הוא חוזר לאיסלנד טוב יותר. לאיסלנד יש בערך 90 שחקנים שמשחקים מחוץ לאי."

פרופ' ניקוס קרטקוליס, שייעץ להתאחדות הכדורגל של איסלנד, אומר שלעסקנים יש בעיה לאמץ אסטרטגיה משום שאז הם מתחייבים לשינוי, לשקיפות ולמתן דין וחשבון ציבורי. "זו בעיה בכל ענפי הספורט בעולם, גם בישראל", הוא אומר וממליץ לכולם ללמוד מאיסלנד