חמישה דברים שאפשר ללמוד על בניית קבוצה מנצחת מאלכס פרגוסון, גדול מאמני הכדורגל בכל הזמנים, שאימן במשך יותר מחצי יובל את מנצ'סטר יונייטד האנגלית

באטיות אך ביסודיות, נוף האימון השתנה לחלוטין בעשור האחרון. עד לא מזמן, ארסן ונגר, קלופ, קרלו אנצ'לוטי וזינדין זידאן אימנו כולם בדרגים הגבוהים של אירופה. בזה אחר זה הם עזבו: ונגר וקלופ עברו לתפקידים ניהוליים, אנצ'לוטי מאמן את נבחרת ברזיל וזידאן בונה על החלפת דידייה דשאן בנבחרת צרפת אחרי המונדיאל.

ויש עוד משהו. בספורט — בניגוד לתעשיות המוזיקה, הסרטים והבידור — אריכות הימים המקצועית של מנהל או מאמן תלויה בנכונותו להשקיע מאמצים ומשאבים בפיתוח כישרונות חדשים. "בקבוצה אתה תמיד צריך לבנות תשתית ויסודות", אמר אלכס פרגוסון, המנג'ר האגדי של מנצ'סטר יונייטד. "אין דבר טוב יותר מאשר לראות את השחקנים שגדלו על היסודות שבניתי נכנסים לקבוצה הבוגרת. לראות שחקנים צעירים שהופכים לגברים (ולנשים, א"ד) לנגד עיניך — זה נותן לך את הכוח להמשיך".

כשאנשים בארגון מכתיבים תרבות של "תהיה קול, מה אתה מתאמץ?", זה משפיע על כל המערכת. כדי לאזן את הגישה הנפוצה הזו צריך שחקן טוטאלי, אובססיבי, אינטנסיבי, שהמלאכה שלו היא החיים שלו ולהפך

הוא צעיר והגיע לאנפילד רעב לתארים. בזכות המהירות והתנועה האינטלגנטית הוא שינה לחלוטין את הדינמיקה בהתקפה של ליברפול, הכניס רעיונות חדשים ל"ספר התרגילים" של הקבוצה ונתן ליריבות דברים שונים לחשוב עליהם. מאז שז'וטה נפצע בתחילת דצמבר, ליברפול ניצחה רק בשניים משמונת משחקי הליגה שלה ולא כבשה בארבעה מהם. הקבוצה איבדה את אלמנט ההפתעה ואת המקום הראשון.

חינוך קשוח עשוי להוביל לנזק מוחי אצל צעירים, אפילו בני יותר מ־25. קליפת המוח הקדם־מצחית — שאחראית למצפון, קבלת ההחלטות והשליטה ברגשות — היא החלק האחרון במוחנו שמתפתח, בתהליך שמסתיים סביב גיל 25 או קצת אחריו. חוקרת המוח פרופ' שרה ג'יין בלייקמור מסבירה בספרה "Inventing Ourselves: The Secret Life of the Teenage Brain" כי המוח המתפתח מושפע מתרבות, חינוך, חיים חברתיים, תחביבים, תזונה ופעילות ספורטיבית

באביב 2009 אלכס פרגוסון ידע שיהיה לו קשה מאוד למנוע מרונלדו לעזוב. אחרי שיחות ב-2008 הוא הגיע לסיכום עם מנדס שהוא יאפשר לשחרר את השחקן אם הוא יתנהל בכבוד ואם מדריד תציעו סכום שיא כל הזמנים עבורו. לפי בלאגה, במקביל להליך שהתחיל עם ריאל מדריד, פרגוסון יצר בעצמו קשר עם ברצלונה - וניסה שהם "יחטפו" את רונלדו מזרועותיה של ריאל מדריד. הוא אפילו ניסה לשכנע את רונלדו להצטרף לברצלונה. המטרה היתה שרונלדו יחתום בכל מקום "מלבד ריאל מדריד". לפי באלגה: "זה היה מאוחר מדי, כריסטיאנו כבר החליט

פרגוסון תמיד התעקש להחתים שחקנים עם אישיות חזקה. הוא החתים שחקנים - גם לקבוצות הנערים והנוער - רק אחרי שישב ודיבר איתם. הוא חיפש נחישות, מוסר עבודה ואומץ. הוא דרש שהשחקנים יסדרו דברים ביניהם - "יוציאו הכל החוצה" בחדר ההלבשה. הוא התעקש על הדברים הללו. מתוך הסגלים שלו צמחו מנהיגים שהיו שומרים על התרבות ועל ערכי המועדון.

הבעיות של מוריניו מחריפות בעיקר בעונתו השלישית במועדון. מה זו ה"עונה השלישית" של מוריניו? עונה בה המאמן שמכין בדרך כלל את שחקניו בצורה נדירה לקרב, מאבד את חדר ההלבשה, מסתכסך עם ההנהלה והמועדון ועוזב בטריקת דלת - לעתים גם באמצע העונה - לא לפני שהוא מבטיח לעצמו פיצויים נאים מהפיטורים.

מנצ'סטר סיטי שברה את רוב שיאי הפרמיירליג האפשריים בעונה שעברה. שיא הנקודות (100), שיא הניצחונות (32), שיא הפרש שערים (79), שיא הפרש נקודות מהמקום השני (19), הכי הרבה שערים (106), רצף הניצחונות הארוך ביותר (18), הכי הרבה מסירות בעונה (28,242) ורק 153 דקות שבהן היתה בפיגור (גם שיא פרמיירליג). אבל כל ההישגים הנדירים הללו של סיטי לא עוזרים לה לעשות משהו שלא הצליחו לעשות בפרמיירליג מאז 2009: לזכות באליפות שנייה ברציפות.

לפי המחקר הזה ומחקרים אחרים שנוגעים יותר לכדורגל, האשמה תכופה מדי של השופטים או התעסקות ארוכה יותר מדי ביריבים, תוביל לדעיכת הגיבוש הקבוצתי ולאובדן האמון במאמן. אולי המודוס אופרנדי הזה של מוריניו (תקיפת גורמים חיצוניים) הוא זה שמנע ממנו להישאר יותר משלוש שנים בקבוצות שאימן?

בספר "The Special One: The Dark Side of Jose Mourinho", העיתונאי דייגו טורס מספר איך מוריניו התקשר לז'ואן לאפורטה, נשיא ברצלונה לשעבר, והתחנן בפניו לקבל את תפקיד מאמן הקבוצה במקומו של פפ גווארדיולה. זה היה באביב 2008, ובברצלונה החליטו ללכת על העצה של יוהן קרויף ולמנות את פפ ולא את מוריניו לתפקיד המאמן. הפורטוגלי, שעבד בברצלונה בשנים 1996–2000 כעוזר מאמן, התקשר ללאפורטה וביקש: "תאפשר לי לדבר עם יוהן, אני אשכנע אותו". לאפורטה היה ישיר מספיק כדי להגיד שההחלטה כבר התקבלה על ידי ה