הקמת "אוצר היהודים" לא נבעה ממניע הומניטרי, אלא נועדה בראש ובראשונה לשרת את האינטרס הכלכלי של הכתר האנגלי. הגנה פיזית ומשפטית אכן ניתנה ליהודים כתוצאה מהמהלך, אך היא הייתה רק "תופעת לוואי" של המערכת. היסטוריונים רבים מתארים את היחס של השלטון לקהילה היהודית בתקופה זו כאל "פרה חולבת" של הממלכה.

למרות האנטישמיות שבה נתקל ואווירת התעמולה, באלטר תיאר מאוחר יותר את היותו חלק מאולימפיאדת 1936 כ"גולת הכותרת" וההישג המגדיר של חייו כספורטאי. הוא הגן על החלטתו לנסוע, באומרו שעבור ספורטאי, זכייתו במדליית זהב אולימפית זה מה שאנשים תמיד יזכרו. הוא לא חזר לארה"ב איש עשיר יותר או מוכר יותר - אבל גאה יותר ביהדותו ובהישגו הנדיר.

לפי הסיפורים - קשה לדעת את הפרטים המלאים - במחנה נפגש שוייר עם חלוץ שהכיר מהליגה האוסטרית, אלפרד פריץ דינמן - בנו של החזן הראשי של בית הכנסת שְמַלְצְהוֹף (Schmalzhof) בווינה, שכיכב במדי ראפיד המקומית ואף שיחק שלוש פעמים בנבחרת האוסטרית (וכבש פעמיים) לפני שפרש ועבד במפעל נייר.

הישראלים מאבדים את הלגיטימיות שלהם בגלל פעולות של הממשלה שלנו. ברור שיש גם אנטישמיות קלאסית נגדנו בכל המיקס הזה, אבל בתור אחד שעובד מול אירופאים כל הקריירה שלו - זה אף פעם לא היה גרוע כמו שזה גרוע עכשיו.

הסיפור הלא מסופר של התרבות היהודית המפוארת שהובילה את מהפכת הכדורגל באירופה - ונעלמה תחת מגפי הפאשיזם והנאציזם מאוד קשה, עד בלתי אפשרי, לתאר את האימפריה האוסטרו-הונגרית בלי ההשפעה היהודית האדירה שחדרה לכל תחום ותחום בעידן הזהב של מרכז אירופה במאה ה-19 ובמאה ה-20. בעקבות רפורמות ליברליות שהנהיגו הממשלות האוסטרו-הונגריות, המוני יהודים עזבו את מזרח אירופה והגיעו לערי הקיסרות הגדולות בחיפוש אחר עבודה. עם השנים, היהודים הפכו לחלק מהותי ומשפיע בתהליך הפיכתה של וינה למרכז עולמי של פ

"אני חושב שפופוביץ' רואה בנשיאות ארה"ב כתפקיד החשוב בעולם. והוא רואה בתפקיד הזה עכשיו מישהו שאין לו שום מודעות עצמית או מודעות לאחרים. זה משגע אותו" אמר סטיב קר, מאמן גולדן סטייט ווריירס ל"ספורטס אילוסטרייטד". קר גם כן אחד מהמבקרים החריפים ביותר של טראמפ (לא סתם יש חולצת קמפיין 'פופוביץ' וקר - 2020). "חשוב לפופוביץ' שלמנהיג תהיה קומבינציה של חמלה, נדיבות, אמפתיה וכבוד".