מבחינה פסיכולוגית, לא מדובר רק על עניין של בזבוז כסף אלא גם תדמית. מבחינת מי שעשה את ההשקעה צריך להודות שהוא קיבל החלטה לא טובה ויש לא מעט אנשים שיעדיפו לקחת את הארגון (או המדינה) שלהם לגיהנום מאשר להודות בטעות שלהם. ואז מגבירים את ההשקעה הגרועה מתוך אמונה שיותר כסף יפתור את הבעיה. זה מקרה קלאסי של "אסקלציה של מחויבות".

לדאלאס הזו אין עתיד, והדבר הנכון הוא לפטר את מי שבנה את הקבוצה הזו, כי הוא בעצמו לא יפרק אותה בשביל להתחיל לבנות סביב פלאג. אף אחד לא יתפלא אם בעתיד, כאשר יגידו את שמו של ניקו האריסון בדאלאס, אוהדי הקבוצה יתחילו להרעיש עם רעשנים. המן הרשע - אה, סליחה, ניקו האריסון - לא ייזכר רק כג'נרל מנג'ר שריסק לחלוטין קבוצה שהעפילה לגמר, אלא גם כאחד שפיטר ב-2023 את אחד ממאמני הכושר הטובים ביותר ב־NBA, קייסי סמית', בטלפון, בזמן שהוא טיפל באמו הגוססת.