שוב, גם בעונה שעברה, כשקיבל את המושכות וסיפק הופעות היסטוריות, דברים טובים נטו לקרות כשהוא ירד לספסל (הקבוצה קלעה יותר וספגה פחות). כל המדדים המתקדמים (VORP, BPM וכו') הראו שהוא אינו נמנה עם 15 או אפילו 20 השחקנים הטובים בליגה. ובמשחק השביעי והמכריע בסדרה נגד פילדלפיה, כשג'ייסון טייטום נעדר, בראון אולי קלע 33 נקודות, אך הקבוצה הייתה במינוס 16 ב-40 הדקות בהן שותף. החבורה ממוסצ'וסטס ניצחה את עשר הדקות שבהן הוא נח בתוצאה 14:21.

אבל בעידן שבו כל סנט מעל התקרה מקפיץ את המס שמועבר לליגה, חוזי ענק הם משקולת בתהליך הבנייה של קבוצות שאפתניות. זו המציאות. והמציאות בצד השני היא שפילדלפיה קיבלה שחקן מעולה שרצה "קבוצה משלו", וכעת יצטרך לחלוק אותה עם ג'ואל אמביד וטייריס מקסי - שני שחקנים שאהובים שם הרבה יותר ממנו. בתמונה הגדולה: הסיקסרס מחויבים ל-500 מיליון דולר בשלוש השנים הבאות רק לטריו הזה. העונה הם כבר ניצבים על תקציב שכר של 199 מיליון דולר, ועוד לפני שהשלימו את הסגל.

ההחלטה של הליגה הטובה בעולם להטיל סנקציות ספורטיביות על מי שחושב שאפשר לפתור את כל בעיית בניית הקבוצה עם תשלום מס משמעותי תוביל למהפכה

אחרי שנים של מהפכים בסגל ודרמות על ומחוץ למגרש, הסלטיקס הרגישה מרוקנת, כבויה ובדרך לשום מקום - עד שבא אימה יודוקה והראה לשחקנים את כל הטעויות שלהם. וגם: מה קרה לפיניקס אחרי שלעגו ללוקה דונצ'יץ' ואיך זה קשור לקריסה של כריס פול?