אנגליה, צרפת, ארגנטינה וספרד מציגות מכנה משותף מפתיע: פתיחות חסרת תקדים בנוגע לבריאות הנפש

לאסו, כמו רבים אחרים שסובלים מרמה מסוימת של דיכאון, נלחם נגד השד הזה עם כל האופטימיות והחיוביות שהוא יכול למצוא. הוא עובד כדי לשפר אחרים ואת החיים של אחרים כדי לא להתמודד עם הקושי היומי-יומי של להתעורר פסימי ודכאוני. רבים מאיתנו מתמודדים עם השיט הזה באותה צורה

אין ספורטאי שלא עובר משבר. ובהתאם, אין אדם שלא סבל מעולם מבעיה נפשית. מחקר שנערך באוסטרליה ובניו זילנד מצא ש־60%-80% מאיתנו חווים בעיות כאלה, מהתמכרויות ודיכאון ועד התקפי חרדה

דיכוטומיה מזויפת קיימת גם בשיח הפוליטי־כלכלי העולמי. סטיב מנוצ'ין, שר האוצר בממשל טראמפ, הסביר לאחרונה ש"למדנו שאם נסגור את הכלכלה, נייצר יותר נזק מהקורונה". מנוצ'ין וטראמפ חגגו שיאים בבורסה, בזמן שמאות אלפי אמריקאים מתו מקורונה ומיליונים עמדו בתורים לאוכל. בדיוק כמו ההפרדה בכדורגל בין "התקפי" ל"הגנתי", הם קשרו בין "שמירה על הכלכלה" לבין "מאבק בקורונה".

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת הלסינקי הראה שתנאים סוציו-אקונומיים קשים בילדות מגבירים את הסיכוי לבעיות נפשיות. 25.2% מהילדים שנולדו להורים מהעשירון התחתון פיתחו בעיות נפשיות עד גיל 37, זאת בעוד שרק 13.5% ילדים מהעשירונים הגבוהים פיתחו בעיות דומות עד גיל 37.

אין שום סיבה לאמן ילדים לנגוח. בטח כשהסיכוי שהם יצטרכו לעשות את זה למחייתם, על מגרש הכדורגל, הוא פחות מ־3%, גם אם הם כבר במחלקת נוער של קבוצה מקצוענית. למה? כי הנגיחה היום יכולה להיות הסיבה שבשלה הילד הנוגח ינשור בהמשך מהלימודים או מהעבודה, בגלל פגיעה מוחית שהוא אפילו לא מודע לה