מחקר נוסף של אותם חוקרים נעשה בקרב קבוצת רוגבי במהלך מפגשי הווידאו שלהם לפני משחקים. בשני מפגשים שונים הראו לשחקנים וידאו עם הטעויות שלהם, בנוסף לפידבק שלילי של המאמן. בשני מפגשים אחרים הראו לשחקנים וידאו עם מהלכים מוצלחים שלהם ופידבק חיובי של המאמן. בשבוע שאחרי בדקו את רמות הטסטוסטרון ורמות הקורטיזול לפני המשחק.

ההשפעות הנוירולוגיות של האזנה למוזיקה נחקרות כבר כמה שנים. בחודש שעבר התחום הזה קיבל כיוון מחקר חברתי, כשחוקרים מאוניברסיטת בר־אילן ומאוניברסיטת שיקגו פרסמו בכתב העת "אמריקן סייקולוג'יסט" מאמר שבחן מה קורה לאנשים כשהם מנגנים יחד: מתברר שבמוחם מופעלים 12 אזורים חשובים ובהם מעגלי האמפתיה ואזורי השפה והתבניות, ובמקביל מוגברת הפרשת האוקסיטוצין ("הורמון האהבה") והדופמין (הקשור במוטיבציה ובגמול), ומופחתת הפרשת הקורטיזול (שמזוהה עם לחץ ומתח). התוצאה היא כלי חזק שמחבר בין אנשים, מקדם

בשפה יומיומית, המחקר מראה התגובות של אוהדי כדורגל הן שבטיות. הן מגיעות מאזורים במוח שלא קשורים לחשיבה רציונלית אלא חשיבה קדומה. חשיבה, כאמור, שבטית. אלו אזורים במוח שגורמים לעיוורון רציונלי. לכן באיטלקית אוהדים הם Tifo, שזה במקור "חום גבוה" או "מחלה". באנגלית המילה Fan מגיעה מ-Fanatic, פנאטי-קנאי. האוהד - לא משנה מה הוא עושה בחייו - מגיב באוטומטית למה שהמוח שלו קולט כהתקפה על שבטו או הצלחה של שבטו. המוחות של האוהדים של אותה הקבוצה כמעט מסונכרנים במובן הזה. זה מחזק את תחושת הש