הטורניר בארה"ב הסתיים, ואיתו הגיעה שורת תקדימים: התערבויות פוליטיות של טראמפ, מופע מחצית שפגע בשחקנים וחלוקת המשחק לרבעים לטובת המפרסמים

ספגנו את העובדה שכל שמחה ספונטנית צריכה לחכות עד ששופטי המסך יחליטו אם מותר לחגוג או לא. עברנו מונדיאל בנובמבר, ונעבור עוד אחד כזה בקרוב. קיבלנו אפילו "פרס שלום" על שם פיפ"א, והתרגלנו לכך שנשיא הארגון אומר לנו "Chill" על טורניר שתוקף בחמת זעם את ארנקי האוהדים. אפילו עם השחיתות הברורה לכל השלמנו בכניעה, וגם עם מכבסות התדמית בחסות הענף התמודדנו.

כשחובבי הכדורגל מדברים בנימה מתנצלת על כך ש"זה דווקא טורניר נחמד", הם רק מעידים על חוסר החשיבות של גביע העולם למועדונים, אבל מי שצריכה לבקש סליחה היא פיפ"א, שמסכנת ביודעים לא רק את הקריירה, אלא גם את החיים של השחקנים