ההשפעות הנוירולוגיות של האזנה למוזיקה נחקרות כבר כמה שנים. בחודש שעבר התחום הזה קיבל כיוון מחקר חברתי, כשחוקרים מאוניברסיטת בר־אילן ומאוניברסיטת שיקגו פרסמו בכתב העת "אמריקן סייקולוג'יסט" מאמר שבחן מה קורה לאנשים כשהם מנגנים יחד: מתברר שבמוחם מופעלים 12 אזורים חשובים ובהם מעגלי האמפתיה ואזורי השפה והתבניות, ובמקביל מוגברת הפרשת האוקסיטוצין ("הורמון האהבה") והדופמין (הקשור במוטיבציה ובגמול), ומופחתת הפרשת הקורטיזול (שמזוהה עם לחץ ומתח). התוצאה היא כלי חזק שמחבר בין אנשים, מקדם

למשל, יוהן קרויף היה שחקן בייסבול מצטיין. מרקו ואן באסטן היה יכול לעשות קריירה כשחקן פינג פונג אולימפי. באייאקס, המועדון המוביל בגידול כדורגלנים באירופה, מתעקשים שהשחקנים הצעירים יעסקו בענפי ספורט אחרים. השחקנים הצעירים עוברים שיעורי ג'ודו, התעמלות, אתלטיקה קלה או טאקוונדו, וזאת מתוך הנחה כי אלו משפרים את הקואורדינציה ועוזרים בסופו של דבר להתפתח ככדורגלנים.