כך הספרדים מתפקדים. כדורגל של הנעת כדור, תנועה לשטחים חופשיים, השבת כדור מהירה, שליטה במשחק על ידי החזקה בכדור, הכתבת הקצב והשתלטות על השטחים. כן, יש להם שחקנים מבריקים כמו לאמין ימאל, אבל התפקיד שלו בתא לא יפגע בתפקוד של שאר המערכת. גם הוא מבין שהוא אולי בן העשרה הראשון בהיסטוריה שזוכה גם ביורו וגם במונדיאל, אבל זה קורה רק בגלל שהוא חלק ממבנה גדול יותר.

הקרב בין הנבחרות על הדשא בחצי גמר המונדיאל הוא רק פרק נוסף ביריבות עתיקת יומין. ממלכים מוקצים, דרך איים מתחלפים ועד לדם על האספלט - מאחורי הקלעים של היריבות המדינית

בעוד שתרבות הכדורגל הספרדית מתייחסת להחזקת כדור כמגן הגנתי ונשק התקפי כאחד, הפורטוגלית מושרשת עמוק במסורת של עורמה והישרדות אסטרטגית. הקבוצות מליסבון ומפורטו מרגישות בנוח לחלוטין לוותר על הכדור אם הדבר מקנה להן שליטה במרחב. אפילו תחת מאמנים פרוגרסיביים, הנבחרת הלאומית שמרה על הגמישות הזו - היא מסוגלת לעבור בתוך דקות מהנעת כדור אלגנטית במסירות קצרות, ליעילות קטלנית של מתפרצות מבלוק נמוך.

אחרי המשחק פרסם ימאל בחשבון האינסטגרם שלו "נזיפה" באוהדים וכינה אותם "בורים וגזענים". הוא הבהיר כי למרות שהקריאות הופנו כלפי הקבוצה היריבה, "שימוש בדת ככלי לביזוי הוא בלתי נסבל" ומהווה "זלזול אישי באמונתו שלו". מאמן נבחרת ספרד, לואיס דה לה פואנטה, הביע גם הוא "שאט נפש מוחלט" מהאירוע, וראש הממשלה פדרו סנצ'ס הגדיר את ההתנהגות כ"בלתי מתקבלת על הדעת". משטרת קטלוניה (Mossos d'Esquadra) פתחה בחקירה רשמית של האירוע כפשע שנאה.

"תיאוריית הקהל" פועלת גם בכדורגל. במיוחד בכדורגל נבחרות, שבו הלחץ גבוה בהרבה בגלל החשיבות של כל משחק ובגלל הלחץ הלאומי המופעל על נבחרות. זה נראה שקל כל כך לנבחרת ספרד לצלוח את הלחץ הזה בגלל היכולות הטכניות של השחקנים שלה. יכולות שמתחדדות כשהלחץ (כמות הקהל) עליהן גדל.