במהלך המהפכה התעשייתית, לונדון תוארה לעיתים קרובות כ"מפעל של דה-הומניזציה". היא נתפסה על ידי תושבי הפרובינציות כמקום מזוהם ודוחה, שבו ערכי קהילה אנגליים מסורתיים נשחקו על ידי הגודל של העיר, הפשע שמשתולל בה והמסחר הבלתי פוסק. ועוד יותר חמור: בזמן שבצפון בריטניה גברים ממעמד הפועלים עבדו שעות על גבי שעות עם הידיים שלהם על מזון, מתכות ובדים וסחורה אמיתית, דברים שחייבים לצרוך כדי לחיות, בלונדון אנשים עם ידיים נקיות ישבו במשרדים ויצרו כסף מניירות ורעיונות. ובערב חזרו לווילות ולאחוז

ב־2016 ה־BBC סרק את כלי התקשורת הגדולים בבריטניה, וליקט מהם את כל הדיווחים על העברות שחקנים לפרמייר־ליג. התברר שרק אחד משלושה דיווחים היה מחויב לאמת. היתר? ספקולציות והמצאות

כמו בשקרים שהופצו על אמבפה, ישנו גרעין של אמת גם בשמועה שקידם הימין האמריקאי, שלפיה הליברלים רוצים שילדים בבתי ספר בארה"ב יעשו את צרכיהם בדלי חול כיתתי: יש דליי חול, אבל מסיבה אחרת לגמרי

בנזמה הוא מגדולי החלוצים הצרפתים. רק שני שחקנים בהיסטוריה של ריאל מדריד הבקיעו יותר לזכות הקבוצה, ובעונות האחרונות היא ניצחה ב־45% ממשחקיה ללא בנזמה, אבל ב־65% ממשחקיה איתו. ובכל זאת האוהדים מתעבים אותו

קבלת החלטות נכונות זה האקס-פקטור של ספורטאים - וגם של מנהיגים עסקיים ופוליטיים. ועדיין, לקבל החלטה נכונה זה משהו שקשה לעשות כשיש את כל האינפורמציה, וזה כמעט בלתי אפשרי עם מיסאינפורמציה