בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת יותר ויותר מאמנים שלא היו שחקנים בולטים במיוחד או לא היו שחקנים בכלל נכנסו למשחק והצליחו בו ברמה מעוררת קנאה: ארסן ונגר, רפא בניטס, מרסלו ביאלסה, ז'וזה מוריניו, ז'רארד הוייה, קרלוס אלברטו פריירה ורבים אחרים הצליחו כמאמנים בחדרי הלבשה עם כוכבים גדולים - בזכות העובדה שהגיעו אליו עם הרבה מאוד ידע, יכולות תקשורת גבוהות ואומץ להטמיע טקטיקות ואסטרטגיות מהפכניות. כשז'וזה מוריניו נשאל למה שחקנים כושלים הופכים למאמנים טובים יותר, ענה "כי יש להם יות

נהוג להשוות בין לברון ג'יימס, שעבר לאחרונה ללוס אנג'לס לייקרס, לבין מייקל ג'ורדן. אבל גם אם ג'יימס הוא לא הכדורסלן מספר 1 בכל הזמנים, ייתכן מאוד שהוא ייחשב לספורטאי מס' 1 בכל הזמנים - בעיקר בזכות מה שהוא עושה מחוץ למגרש

במשחק שבע לברון קלע 27 נקודות, לקח 11 ריבאונדים, מסר 11 אסיסטים, נתן 3 בלוקים - אחד מהם סופר סופר סופר חשוב. לא היה חשוב יותר ממנו.