החברה שהוקמה כדי לנהל את צ'לסי ואת שטרסבורג (BlueCo) לקחה הלוואות של כ-1.25 מיליארד ליש"ט מכל מיני מוסדות פיננסים כדי להשלים את הרכישה עם ההתחייבויות הללו לצ'לסי. העניין הוא שהאצטדיון לא נבנה, האקדמיה בעיקר מייצרת שחקנים שנמכרים ברווח נקי (לפי הרגולציות) שמושקע כמעט ישירות בתחזוקת וחיזוק של סגל ענק וקבוצת הנשים נמכרה למועדון עצמו כדי לכסות הפסדים על הנייר בעוד מהלך פיננסי מפוקפק למדי.

הכישלון של צ'לסי פשוט אינו מוטל על רוזניור, שאינו שם גדול כשחקן או כמאמן, ופשוט לא היה יכול להתמודד עם הנכסים האסטרטגיים הפגומים של BlueCo. ככה הקבוצה נראתה במשחקיו האחרונים: חסרת צורה, חסרת מוטיבציה וחסרת כיוון.

ב־2002 קבוצת פרמייר ליג ממוצעת הפסידה כ־3.3 מיליון ליש"ט בעונה. שנה אחר כך רומן אברמוביץ' רכש את צ'לסי, ובארבע השנים הראשונות לבעלותו הקבוצה הפסידה 125 מיליון ליש"ט לעונה, בממוצע. מבחינת אברמוביץ', שעשה הון בעסקי הנפט והאלומיניום בזכות קשריו עם פוטין, זה היה כסף קטן

בעליה של ברנטפורד, מת'יו בנהאם, אינו אדם מפורסם (נכון לכתיבת שורות אלו עדיין אין לו עמוד ויקיפדיה) וגם אינו מיליארדר, הגם שהפך אמיד מאוד בזכות השקעות חכמות בהימורי ספורט. הוא רכש את הקבוצה כי היא קבוצת ילדותו. ובניגוד לאברמוביץ', הוא לא שפך עליה כספים אינסופיים אלא הביא איתו ניהול חכם באופן בלתי־רגיל: ברנטפורד מנצלת אלגוריתמים ייחודיים שעוצבו על ידי מתמטיקאים כדי לנתח את שוק העברות השחקנים ולמצוא בו מציאות

ההשפעה של המהלך האסטרטגי של המיליארדר היתום מסראטוב על הכדורגל היתה עצומה. "אברמוביץ', עם הון מוערך של מיליארדים, היה יכול לבזבז כמה שהוא רוצה על שחקנים ומשכורותיהם. אם מישהו רצה להתחרות, הוא היה צריך למצוא משאבים דומים ולבזבז כסף דומה", אומר מונטגיו. "מועדונים היו צריכים להתעשר או למות במהלך ניסיונם להתעשר. אחרי אברמוביץ' כולם פתאום חיפשו בעלים מיליארדר, ומיליארדרים החלו לחפש מועדונים לצרכים אסטרטגיים".

"המערב רוצה שלום, רוסיה רוצה ניצחון" כתב קירצ'יק. "הרצונות הללו לא מותאמים. אבל סיפוח האי קרים, ההשתלטות על מזרח אוקראינה והמהלכים הרבים שפוטין עושה כנגד המערב הם מסר למערב. מסר שנכתב בדם... פוטין לא רוצה דבר מלבד שינוי מהותי בהליכים ההיסטוריים שהחלו ב-1989 כאשר מזרח ומרכז אירופה השיגו את החופש שלהם - ללא מלחמה".

ג'יימס מונטיגיו, עיתונאי וסופר אנגלי, סוקר את הכניסה של הסופר־מיליארדרים לכדורגל האנגלי. בדרך כלל הוא כותב ספרים וכתבות אופטימיות על אהבת המשחק במקומות הקשוחים בעולם — מהמזרח התיכון ועד צפון קוריאה. ואולם, כתיבת הספר, The Billionaires Club, מותירה אותו פסימי מאוד בקשר לכיוון של המשחק.

לא מפתיע שסוכני כדורגל מרוויחים הרבה יותר משוק הכדורגל הנוכחי. באנגליה, למשל, סוכנים רשמו שנתיים אחרונות מצוינות עבורם — אפילו על חשבון לקוחותיהם, השחקנים. העלייה האדירה בהכנסות מ־2.2 מיליארד ליש"ט ב־2010 למעט יותר מ־3.2 מיליארד ליש"ט ב־2014 הובילה לעלייה של 1.4% בשכר שחקנים בשנתיים האחרונות (כיום קבוצות משלמות כ־50% מהכנסותיהן לשחקניהן). באותה תקופה שכר הסוכנים, או העמלות, עלה בשיעור של 65%.

צ'לסי חזקה וישירה. מחושבת. מוכשרת. מאושרת. יעילה. פרדוקטיבית. 2.3 נקודות למשחק. ז'וזה מוריניו לא אוהב את האלמנט הדרמטי. הוא לא מחויב לו. הוא עובד עבור דבר אחד בלבד. הניצחון הבא. "בשבילי המשחק היפה הוא לדעת בדיוק איך אתה רוצה לשחק ומה שאתה חייב לעשות", אמר מוריניו. זה לא "יפה" זה מקצוענות. זה לא פנטזיה. זו מציאות. ובמציאות הקבוצה העשירה מקבלת את מה שהם רוצים. ככה זה בחיים.

ולדימיר פוטין גייס את האוליגרכים והמיני-אוליגרכים כדי לקדם את הכדורגל הרוסי ולהפוך אותו לאחד החזקים בעולם. האם חוס הידינק וחניכיו יוכלו לקצור את הפירות כבר עכשיו?

הוא לימד ילדים עם מוגבלות שכלית, עבד כנפח, עבד כחוואי בגלל שאהב את ריח הפרות. הוא אימן בשלוש יבשות, ובכל מקום הצליח. 2.5 מיליון ליש"ט מרומן אברמוביץ' שכנעו את חוס הידינק להפעיל את הקסם גם ברוסיה. בשבת הוא מול קשטן