אבל ההצלחה הנורבגית היא ממש לא רק חלוץ מנצ'סטר סיטי. מדובר בהצלחה של תוכנית, של תכנון, ושל עבודת צוות של כל זרועות הממשלה. השגשוג בכדורגל שם נבנה על מודל שמאפשר לכולם גישה למשחק וממומן מכספי ציבור. הכוכב הגדול הוא התוצאה של השעות הרבות שבילה בחינם במגרש מקורה ציבורי, תחת שרביטו של מאמן נוער שקיבל שכר מסובסד ולא דחף אותו להתמקצעות בשלב מוקדם מדי.

ספורטאים מקצוענים נולדים רק בספורט העממי. החלטת משרד הספורט לחלק כספים לפי הישגים היא בדיוק כאילו משרד התחבורה היה משקיע הון בהקמת קבוצת פורמולה 1 במקום בתחבורה ציבורית

לפי החוקרים, מוחותיהם של אזרחים ותיקים בשכונות טובות "צעירים יותר" מאלה של בני גילם שמתגוררים בשכונות מצוקה, בכשלוש שנים בממוצע — פער שגדל לכדי חמש שנים באזורים שבהם יש קמפוסים של אוניברסיטאות וספריות. הממצאים הללו מראים כיצד גזענות ממסדית מונעת משחורים גישה לשירותים ולמקומות שמסייעים בבלימת ההזדקנות הקוגניטיבית.

כיצד מדינה עם פחות מ-5.5 מיליון תושבים שבכלל מתמחה בענפי חורף, זכתה בטוקיו ביותר מדליות זהב מאשר ספרד, מתחרה עם ג'מייקה וקניה על מסלול האתלטיקה, השיגה שיא עולמי חסר תקדים וגם מייצרת כדורגלנים בכירים בלי סוף? הכל מתחיל בהצהרה שספורט הוא "זכות אדם"

"צריך הרבה יותר שיעורי ספורט בבית ספר ושיהיו מגוונים, שילדים ייחשפו ליותר ענפים. מורה שמגיע לרמה של 'קחו כדור ושחקו' לא צריך להיות שם. ואם אפשר לשלב את הלימודים עם אגודות הספורט והספורט המקצועני, נגיד כמו שעושים בארה"ב, זה אידיאלי".