כולם חושבים שהמינוי של יורגן קלופ לנבחרת גרמניה וזינאדין זידאן לנבחרת צרפת יעשה טוב לנבחרות שלהם אבל ההיסטוריה מראה שלא צריך להיות מאמן מועדונים גדול כדי להצליח בנבחרת. ההפך הוא הנכון

העובדה שהיו לו השחקנים המוכשרים ביותר ושהוא לא הצליח לזכות איתם ביותר אינה עומדת לחובתו. העובדה שהוא הצליח להפוך את האינדיבידואלים המרהיבים האלה לקבוצה קוהרנטית והישגית, אף שכל אחד מהם הגיע לנבחרת עם אג'נדה משלו, היא ההישג הגדול שלו. אז האם היה מאמן שיכול היה להוציא יותר מנבחרת צרפת בתקופה הזו - מ-2012 עד 2026? כנראה רק אחד. והוא, ככל הנראה, עומד להחליף את דשאן בתפקיד.

אנגליה, צרפת, ארגנטינה וספרד מציגות מכנה משותף מפתיע: פתיחות חסרת תקדים בנוגע לבריאות הנפש

הם ממעטים לרוץ, בקושי עושים ספרינטים בהגנה ונהנים מסגל שמגיע רענן מליגות פחות שוחקות. הנתונים הפיזיולוגיים חושפים את הנשק השקט של הטריקולור לקראת משחק רבע הגמר נגד מרוקו

פיפ"א, ארגון בירוקרטי-שיווקי שלא באמת אכפת לו מחייהם של הכדורגלנים והמאמנים, הייתה יכולה לתת יחס מכבד לאובדן הנוראי הזה. בארגון היו יכולים לספר את הסיפור על קפטן נבחרת צרפת הראשון שהניף את הגביע העולמי, ואחד מהבודדים בהיסטוריה שעשה זאת גם כשחקן וגם כמאמן

אבל כאן צריך לקחת בחשבון שהם שחקנים שונים ודמויות שונות לחלוטין. אם מסי הוא הרבה יותר "מוח" שמפעיל את השחקנים האחרים כאילו היו איברים בגופו, הצרפתי הוא מכונית פורמולה 1 שצריכה צוות שלם שיתפעל אותה כדי שתגיע לביצועים הטובים ביותר.

הקרקס קורץ לאנשים עם אגו גדול, כאלה שמתמודדים עם דיבייטים ועם ציוצים עליהם ושלהם. מנהיגים אמיתיים יעילים יותר באחד על אחד; הם עושים את העבודה הגדולה והחשובה מאחורי הקלעים, ולא מול המצלמות

חינוך קשוח עשוי להוביל לנזק מוחי אצל צעירים, אפילו בני יותר מ־25. קליפת המוח הקדם־מצחית — שאחראית למצפון, קבלת ההחלטות והשליטה ברגשות — היא החלק האחרון במוחנו שמתפתח, בתהליך שמסתיים סביב גיל 25 או קצת אחריו. חוקרת המוח פרופ' שרה ג'יין בלייקמור מסבירה בספרה "Inventing Ourselves: The Secret Life of the Teenage Brain" כי המוח המתפתח מושפע מתרבות, חינוך, חיים חברתיים, תחביבים, תזונה ופעילות ספורטיבית

לפי ווקר זה עניין שעשוי להבדיל בין מנהיגים אמיתיים לסתם מתחזים. "הרבה פעמיים, מנהלים של חברות או בעלים של חברות בוחרים במישהו לתפקיד מנהיג בגלל שהוא היה זה שעשה לוביינג לעצמו. זאת בעוד שהמנהיגים האמיתיים לא מתעניינים בטייטל או ביוקרה של התפקיד, הם שם כדי לעזור ולתמוך בחבריהם ונותנים מעצמם הכי הרבה. הם לא יבזבזו זמן בלעבוד כדי לקבל את התפקיד. בגלל זה אנשים בוחרים באנשים הלא נכונים לתפקידים הלא נכונים. אנחנו מגיעים מתוך נקודת הנחה שמנהיגות זה עניין של אגו ולהיראות האלפא בלהקה,